באגט או באגט, הנקרא לעתים בבאגט דה פריז או פריזיאן (לוריין) או לחם צרפתי (בלגיסיסט וקוויזמה), אבל גם באגט הוא מגוון של לחם, שניתן

.לראות אותו בצורתו הארוכה

 

למרות שהלחם הוא סמל לצרפת, הבגט נצרך גם במדינות שונות של תת-סהרן אפריקה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, ויאטנם וקמבודיה. הוא מוסבר על ידי העבר הקולוניאלי הצרפתי של אזורים אלה. בספטמבר 2018 גיבש הקונפדרציה הלאומית של מאפייה צרפתית את שאיפתה לראות את הבגט של הלחם שנכתב במורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסקו. תרבות הבגט נרשמה במלאי של מורשת תרבותית בלתי מוחשית

בצרפת מאז ה-23 בנובמבר 2018

 

היסטוריה

​

לא נערך מחקר אקדמי על ההיסטוריה של הבגט כסוג של לחם, חלק ניכר מההיסטוריה שלו ספקולטיבית. עם זאת, אפשר לקבוע עובדות מסוימות. בין אלה, הפופולריות הגוברת של לחמים ארוכים בצורת מקל בצרפת, מן המאה ה-18 והלאה. צורתם של הלחמים המהדרים האלה, בבגט של

.כמעט שני מטרים, כבר הדהיתי את המבקרים בצרפת במאה ה-19. עם זאת, המקור המדויק אינו ידוע

​

בתחילת המאה ה-19, המאפה הצרפתי התפתח תוך שימוש בקמח ההונגרי הטוב ביותר, ותצוגת בישול אדים בווינה בפריז ב-1839. ביריד העולמי ב-1867 הציג אדולף איגניז מוטנר את הבגט בפריז. למרות שאף אחד מהאירועים הללו אינו מוגדר כ"המצאה של הבגט", כל אחד מהם, צורתו, 

.הקמח, הבישול והאידוי תורמים למה שמכונה כיום הבגט

​

אולם, המונח "בגט" לא הופיע בספרות עד המאה ה-20. באוגוסט 1920 ישנה תקנה נורמטיבית: "הבגט, במשקל מינימלי של 80 גרם ואורך מרבי

".של 40 

 

הוא אמר שזה בא מנפוליון: הלחמים העגולים נעשו לשימור טוב יותר.

זה היה מביך את החייל במהלך יום ההליכה, וכנראה היה גורם נזק נוסף ללחם.

תיאוריה נוספת היא שסגנון הלחם הזה - לחם וינאי, שהוא גם אליפטי בצורתו - הומצא בוינה וייובא לצרפת במאה ה-1839 (במאפייה הווינית, שנוסדה על ידי ז'אנג באוגוסט). הבגט היה מתפתח בפריז בשנות ה-20 של המאה העשרים, משום שהוא דרש פחות זמן הרמה והבישול מאשר

. הלחמים המסורתיים

​

.אכן, כתוצאה מהחוק, איסור על האופים לעבוד לפני השעה 4 לפנות בוקר, שלא הותיר זמן להכין את הכדור המסורתי. כמו כן, אין ראיות לגרסה זו

מקור אחר, המצוי רק לעתים רחוקות, נמצא בבניית המטרו בפריז. המהנדס פולג'נס בנבנינה, שהסתכל על בניית המטרו, נתקל בבעיות עם המחצבות בין עובדים ממוצא שונה. בינתיים, העובדים תמיד נשאו עליהם סכין, כדי לחתוך את פרוסות הלחם. הוא התבקש גם ליצור צורה נוספת שאפשר לחתוך ללא סכין, וכך למנוע שימוש בגלריות בספילת כלי נשק פוטנציאליים אלה. כך היה יוצר את הבגט בסוף המאה ה-19. גירסה זו

. נותרת הגירסה העדכנית ביותר לאור מסמכים השונים מאתר המטרו

מאמר על תחרות הבגט הטובה ביותר בפריז טוען כי הבגט הומצא ב-1830: הבגט ה"מסורתי", אף שהומצא ב-1830, הוכר רשמית רק ב-1993 על-ידי "סדר הלחם" המפורסם של ממשלת בלדור, שנועד לתת נדרים חדשים למאפייה האמנותית, ובכפוף לתחרות ה"לא הוגנת" של

. הסופרמרקטים. אך אף מקור אחר אינו רוכש תאריך זה ואת "המסורת" של הבגט נראה כמתאים ללחם מסורתי ספציפי

​

כתבה על התחרות על הבגט הטוב ביותר בפריז טוענת כי הבגט הומצא בשנת 1830: הבגט "המסורתי", למרות שהמציא אותו ב- 1830, הוכר רשמית רק ב- 1993 על-ידי "צו הלחם" המפורסם של ממשלת בלדור, שנועדה לתת תנופה חדשה למאפייה האמנותית, וכפוף לתחרות "הבלתי

. הוגנת" של הסופרמרקטים". אבל אף מקור אחר לא מקנה תאריך זה וה'מסורת' של הבגט לא נראה מתאים ללחם מסורתי ספציפי

 

צרכנות

​

.הצרפתים צורכים כ-30 מיליון לחמים מדי יום

בשנת 2011, בצרפת, 59.8% מקמח הכנת הלחם נעשה ע"י מאפייה תומכת (32,000 חברות), 32.1% מהמאפייה התעשייתית (270 חברות), 8.9% מהמאפיה, המאפיה בחנויות מכולת גדולות, ורק 0.1% מהציבור (בעיקר כוחות חמושים).

 

הבגט משמש להפיכת כריכים

​

בנוסף, המסעדה מציעה כריכים נפלאים. בצרפת, לא נדיר יותר לשים חתיכת בגט עם חמאה וג'לי בארוחת הבוקר, ואפילו לשקוע בקערה של קפה או שוקולד.

בנוסף, באגט מלווה ב"פאטה" או בגבינה טיפוסית